מה זה בכלל סימנים לא מילוליים ומדוע זה חשוב כל כך?

סימנים לא מילוליים הם שפה נוספת מהשפה הדבורה, סימנים אלו לא שונים כלל משפה ועלינו ללמוד לזהות או להגיב עליהם.

מצבי רוח שונים, מצבי גוף שונים ועוד מופיעים לפנינו בעת שאנו מקיימים אינטראקציה עם רוב בני האדם (וגם עם בעלי חיים).

שי בת ה-8 מאוד אוהבת לשתף את חבריה ובני משפחתה בחוויותיה, שי אוהבת לדבר ועושה זאת, פעמים רבות, גם כאשר האדם או הקבוצה אינם מרוכזים לחלוטין בדבריה מסיבות שונות: הם עסוקים במשהו אחר, הם עייפים, רעבים, במצב רוח וכו׳.

מה בעצם הבעיה? הבעיה ששי רוצה לספר משהו ואין היא נותנת את דעתה לגבי מצבו של מי שנמצא מולה. פעמים רבות סיטואציה זו מייצרת תסכול אצל שי וזו יכולה להיעלב ולהניח שלא מקשיבים לה, שהיא אינה מעניינת שאין לה חברים. מה עושים? על שי יהיה ללמוד לעומק מהי שפה לא מילולית: למשל שפת גוף, הבעות פנים. משפת גוף והבעות פנים ניתן ללמוד המון על האדם הנמצא מולי: הוא עלול להיות עייף, רעב, טרוד, מרוגז, מתוסכל, עצוב ועוד.

שי למדה במהלך המפגשים על המושג אמפטיה: על היכולת שלנו לחוש את האחר גם מבלי שהוא אומר לנו בצורה ישירה מה הוא מרגיש: על פי הבעות פניו, תנועות גופו, עיניו, מבטו – על פי כל אלו אנו יכולים להסיק מסקנות רבות (ואוניברסליות) על מצבו של האדם הנמצא מולנו. חוסר היכולת של שי להעמיק ולהבין את מצבו של האחר בסיטואציה גרם לכך שילדים רבים התרחקו משי – למרות שילדים אלו אוהבים להיות בחברתה, בשלב מסוים סביב משחק, חוויה משותפת או כל פעילות אחרת הם מרגישים כי שי אינה מבינה אותם, הם מרגישים לבד.

הצטרפות לקבוצה
הצטרפות לקבוצה

נשאלת השאלה האם בכלל ניתן ללמוד אמפטיה? איך?

ובכן בוודאי שניתן ללמוד אמפטיה. היכולת להרגיש מה מרגיש האחר היא יכולת מולדת וגם יכולת נלמדת – ניתן ללמד ילדים (ומבוגרים) כיצד מרגיש האחר בצורות רבות: דרך צפייה וניתוח אחרים במגוון סיטואציות, דרך הבנת המקום ממנו אנו מפרשים (נקודת מבטי או נקודת מבט האחר) ובעזרת צפייה בסרטים, קריאת טקסטים ותרגול רב.

רוצה שניצור איתך קשר?