מה הקשר בין הפרעות ויסות חושי לבין דחיה חברתית?

ילדים עם קושי בוויסות החושי סובלים מאוד מהמפגש בין העולם לאופן שבו הם מפרשים את העולם מהבחינה החושית: חושיהם "צורבים" אותם: הם שומעים, רואים, חשים, מריחים – הרבה יותר מדי והרבה יותר ממה שהם מסוגלים להכיל. פעמים רבות הקושי הנ"ל מביא ילדים אלו להגיב (או להימנע שזו גם תגובה) בצורה מאוד "לא חברתית".

למשל: ירדן בן השבע אינו מסוגל להכיל רעשי רקע בכיתתו, הרעש, פשוטו כמשמעו, מוציא אותו מריכוז והחוויה שלו היא "אני מתחרפן ולא יכול יותר". התגובה שלו יכולה להיות זעם על דברים פעוטים או הימנעות מכניסה לכיתה (או יציאה ממנה שכבר לא יכול יותר). ילדי הכיתה, לרוב, אינם מבינים על מה המאומה וירדן יכול להיתפס כ"מוזר" או מעצבן (בגלל תגובתיות היתר שלו). זו אחת הדרכים הבטוחות להפוך להיות, עם הזמן, מודר מהקבוצה. העבודה עם ילדים כמו ירדן תהיה חשיפה הדרגתית לכל מה שחושיו אינם יכולים לשאת: חשיפה והסתגלות, הכנה של ירדן (וחושיו) למה שנתפס אצלו כבלתי אפשרי. ירדן גם יעבוד על תגובותיו כאשר זה קורה: כיצד להתמודד עם זעם ותסכול, כיצד להיות סנגור של צרכיו (כאשר הם הגיוניים).

הצטרפות לקבוצה
הצטרפות לקבוצה

רוצה שניצור איתך קשר?