חרם חברתי – למה זה קורה?

חרם חברתי אצל ילדים הינו מצב שבו הילדים סובלים מדחייה חברתית. הדחייה החברתית יכולה להיעשות בצורה אקטיבית או פסיבית ע"י קבוצת השווים. דחייה אקטיבית לדוגמא כאשר הילדים לא רוצים לשבת לידם, הילדים שסובלים מחרם חברתי לא מוזמנים למסיבות כתה, הילדים מונעים מהם להשתתף בפעילויות החברתיות.

חרם חברתי

לעיתים הילדים שסובלים מחרם חברתי סובלים מנידוי, לעד מתמשך, הצקות ואף התעללויות מילוליות או פיזיות והפצה של שמועות ושקרים. חרם פסיבי הינו דחייה חברתית שמתבטאת בהתעלמות ע"י קבוצת השווים. גם הילדים הדחויים השקופים סובלים מאוד ויכולים לחוות מצבים מאוד טראומתיים לדוגמא ילדים שנשכחו בשירותים במהלך טיול שנתי בעוד הכתה והמורה המשיכו במסלול מבלי לשים לב שהם חסרים.

מתוך סקר שפורסם ב 2016 נמצא שאחוז הקורבנות בקרב תלמידי ד'-ה' הינו 23% ובכתות ז'-ט' 19% ובכתות י'-י"א 15%. מחקרים מצביעים כי ילדים שדחויים חברתית ושסובלים מחרם חברתי זקוקים לעזרה על מנת להיחלץ מהמצב.

בנוסף לקשיים החברתיים הם סובלים מקשיים בלימודים וכן מקשיים רגשיים. אותם הילדים הם בסיכון לנשירה מביה"ס. הם סובלים מהערכה עצמית נמוכה, חשים בדידות חברתית ובגיל ההתבגרות נוטים לסבול מדיכאון וחרדה. במקרים קיצוניים תהיה להם התנהגות אובדנית. הן קורבנות ומטרות לאלימות גלויה או סמויה, לא חשים מוגנים או שייכים והם עשויים לפתח סימנים של פוסט טראומה.

לסיכום, תופעת החרם החברתי, הדחייה החברתית האקטיבית או הפסיבית דהיינו ההתייחסות אליהם כשקופים דורשת התערבות משפחתית, חינוכית וטיפולית.

קיימים מס' כיוונים תיאורטיים שמסבירים את הגורמים לתופעה האיומה הזו:

1. מסוגלות חברתית של הילד. דהיינו היכולת להשיג תוצאות חיוביות מהאינטראקציות עם אחרים ולהימנע מתוצאות שליליות ואז הטיפול ישים דגש על פיתוח מיומנויות חברתיות של הסובל (יכולת להצטרף לקבוצה, יכולת לשהות במפגש החברתי, יכולת להנות מהמפגש החברתי, היכולת לסיים את המפגש החברתי מרצון).

2. תהליכים קבוצתיים שאחראים עיקריים לדחייה.

3. מבנה ארגוני של המערכת הבית ספרית או תנועת הנוער.

4. דפוס התקשרות והקשר עם ההורים והאחים. לפי גישה זו, הטיפול יהיה עם ההורים ובני המשפחה של הילד הסובל.

מיומנויות חברתיות רצויות

1. הילד מודע לצרכים שלו ולצורכי האחר, כלומר, מכיר את רגשותיו, מחשבותיו ותכונותיו של האחר מבלי לבטל את צרכיו, רגשותיו, מחשבותיו ותכונותיו. גישה זו מאפשרת דיאלוג ומשא ומתן בין הצרכים שלו לצרכים של האחר.

2. הבנה שביחסי בפרט ובקשרים חברתיים בכלל קיים רכיב של ויתור.

3. עיקרה של חברות היא הכרה בשוויון מול הילד שעומד מולם. הרבה פעמים ילד שסובל מחרם ודחייה חברתית סובל מרגשי נחיתות כלפי קבוצת הילדים. ההכרה שיש צורך להתייחס בשוויו היא משימה מורכבת שלא תמיד מובנת לילדים משום שאכן יש שונות בין הילדים אך התייחסות שוויונית היא ערך חשוב על מנת לקיים מערכות יחסים.

מיומנויות חברתיות בסיסיות

1. היכולת לשמור על קשר עין בהתאמה לסיטואציה – לא ללטוש מבט ולא להימנע ממבט "בגובה העיניים".

2. תנוחת הגוף: לא לעמוד כפופים או זקופים מדי כדי לא להעביר תחושה של התנשאות או חוסר מותאמות.

3. יש לשים לב לטון, עוצמה ובהירות הדיבור כמו גם לקצב ולביטויים שתואמים את המצב ואת קבוצת השווים.

4. חשוב שהבעות הפנים ומחוות הגוף יביעו רגש שתואם את הסיטואציה.

5. יש לשמור על מרחק פיזי מתאים. לא לעמוד קרוב או רחוק מדי.

6. לבוש ותספורת שתואמים גיל.

7. שמירה על הגיינה אישית מקובלת (ילדים נוטים להתרחק מילדים שמדיפים ריח לא נעים).

מיומנויות חברתיות מורכבות

מדובר ביכולת האסטרטגית להתמודדות עם מצבים חברתיים מורכבים שמאפשרת לפתח ולשמר מערכות של יחסים חברתיים לאורך זמן. מדובר ב-22 מיומנויות חברתיות מורכבות שמתרכזות בשבעה תחומים מרכזיים.

1. הכרה ומודעות ששוויון היא לב ליבה של כל מערכת יחסים חברתיים ולכן הילד צריך להרגיש לא מעל ולא מתחת לקבוצת השווים שלו.

2. השתתפות בפעילויות חברתיות. שהילד יוכל ליזום להצטרף לקבוצת השווים, שהילד ירגיש בנוח בקבוצת בני גילו. לבדוק עד כמה הילד מקנא שלחבר שלו יש חברים נוספים.

3. הבנה רגשית. שהילד יוזם קשרים בשעות אחר הצהריים (טלפון, ביקורים בבתים..). שהילד יהיה מודע לשלל הרגשות במצבים חברתיים שלו ושל חברו. שהילד יהיה מסוגל לשתף את חברו בקשיו.

4. התנהגות פרו חברתית. שהילד יהיה מסוגל להוקיר תודה והערכה לחבר שלו. שהילד יהיה מסוגל לסלוח לחבר שפגע בו. שהילד יהיה מסוגל לפרגן ו/או להתפעל מחברו. שהילד יהיה מסוגל להפגין אכפתיות. שהילד יהיה מסוגל לשתף פעולה עם חבר. שהילד יהיה מסוגל לעזור ולתמוך בחבר

5 שליטה עצמית. שהילד יהיה מסוגל להרגיע את עצמו.

6. מיומנויות תקשורת. שהילד יהיה מסוגל ליזום שיחה. שהילד יהיה מסוגל להקשיב לחבר באופן מכבד גם שדעתו שונה. שהילד יהיה מסוגל לריב עם חבר, ולהישאר חבר גם לאחר הריב. שהילד יהיה מודע מה חושבים עליו בני גילו. האם הוא נעים, כיפי ומעניין.

7. משחק הוגן. עד כמה הילד שומר על חוקי משחק הוגן ומוכן להפסיד בכבוד. עד כמה הילד חושב שניתן לסמוך עליי.

רוצה שניצור איתך קשר?